אז מה פה קרה פה?
התחלנו את מסענו האישי מאותה נקודה בה התחיל עולמנו הגשמי, מתוך התוהו ובוהו. אבני התוהו מקבילות להבנת האדם והשלמתו עם היותו פגום, משמע – בעל חסרונות. האדם, עולם בזעיר אנפין, בוחר להיות שותף בתהליך הבריאה, ובכך משלים עם חסרונותיו ובוחר לצאת מגן העדן המושלם למסע נדודים ובריאה עצמית על מנת לשוב חזרה לאותו מקום, שלם ומודע לעצמו.
המסע מוביל את האדם למקומות חדשים, רחוקים מאורו המושלם והמלטף של גן עדן, ובהם הוא מתוודע לעצמו השלם, וביכולתו לבחור בין טוב לרע, בין חומר לרוח. תהליך הברור הזה, ההבחנה הזו, ילווה – ומלווה עדיין – את האדם בכל אשר ילך, והוא מהותנו. בירור אינסופי של טוב או רע הוא תהליך הבריאה בו אנו שותפים, ואנו נדרשים לגלות מחויבות לתהליך, לקחת עליו אחריות ולהבין את תפקידנו בו, ברמה האישית, הקבוצתית, העולמית.
מסענו הוא כמסעו של אברהם אבינו, שהיה הראשון לתקן את חטא היוהרה של אדם וחווה. וממש כמו שנאמר לאברהם "לך לך", כך מלווה ציווי זה גם אותנו היום, ללכת אל הפנימיות, לעזוב את הגשמיות הארצית ולדבוק בתיקון הנפש. אברהם קיבל מה' את השמים ואת הארץ – והעביר לנו, הדורות הבאים, את גן הבירור, החיפוש והחיבור ביניהם. גן פנימי זה מתפקד אצלנו כמו תאי זיכרון רדומים, שמתעוררים לחיים עם הבנת ייעודנו ובחירתנו המודעת לצאת למסע.
תוך כדי המסע הבנו שיש תכלית להתחייבות, שהיא הבאת הגאולה קודם כל לעצמנו, ואז לכל העולם. התכלית מלווה גם בהבטחה, שהיא הארץ המובטחת, הגשמת והשגת התיקון הכללי.
כל סוף הוא התחלה חדשה
גלוית המסע "נדודים" שהייתה הבסיס לשיעור הקודם תלווה אותנו גם כאן – הבית הנישא אל המדבר מסמל את אבני הדרך אותן אנו נושאים איתנו ומעבירים מדור לדור, אבני התוהו, שמסמלות את שיתוף הפעולה בין האדם לאלוהיו בתהליך הבריאה.
אליהן מתווספות אבני התורשה שקיבלנו מהורינו – אבן אחת
(אב + בן) עוברת מאב לבן, ומהאם (אמן) אנו מקבלים את אבן האמונה, איתה ניתן להתאמן והיא המקור הרוחני שלנו, כמו גם המקום הפיזי ממנו באנו. ביחד מהוות האבנים הללו, שמתגלגלות איתנו לכל אורך ורוחב מסענו, את הבסיס ליצירת המציאות השלמה והמושלמת, התשתית למשכן האישי והקולקטיבי של עמנו.
אבנים מתגלגלות אלה הם הצידה לדרך, ה"מן" של מסענו מעבדות הגוף לחירות הנפש. מעבר זה מעבדות לחירות הוא טראומטי, כמוהו כלידה מחדש. בני ישראל שחצו את ים סוף יצאו מהצד השני כמו עם, ולאחר תהליך הלידה מגיע שלב חיתוך חבל הטבור - משמע ניתוק, ביתור וכריתת השורשים והשרשתם באדמה חדשה. המעבר מיחיד לעם מחדד את הביטוי "עם סגולה", לא רק מבחינת ייעודו של העם אלא גם ביכולתו להסתגל לשינויים ולתהפוכות הדרך ולהגיע לתיקון.
