דבורה:
1.מהו 'בית מסרו לעמ"ך' והיכן הוא נמצא?
אורלי:
'בית מסרו לעמ"ך' הינו בית משכן להעברה, העתקה, והגשמה של מסרים ממקורות אנוש עתיקים - לדרכי אנוש כאן ועכשיו, ובשלב זה איננו ממוקם גיאוגראפית על המפה. לעת עתה משכן 'מסרו לעמ"ך' נודד ממקום למקום ומתחנה לתחנה .
דבורה:
2.האם אותם מסרים ממקורות אנוש עתיקים נלקחים מסיפורי התורה?
אורלי:
אכן כן. אותם מסרים עתיקים- גלויים ונסתרים כאחד- נלקחים מתוך סיפורי התורה, ועוברים תהליך של ברור גילוי ודעת, עד כי ניתן להשמישם כהוראות לחיי היומיום במחשבה דיבור ועשייה.
דבורה:
3.הרי אין באפשרותנו לספר את סיפורי התורה כולה. מדוע אפוא בחרנו להתמקד במסכות השתלשלות בריאת עולמות ובריאת ישראל? מה יש בהן שעליהן ביססנו את שיטת 'מסרו לעמ"ך' אשר מהווה מודל להעתקת ההשתלשלות ?
אורלי:
בחרנו להתמקד במסכות אלו כי בהן גילינו ביטוי למודל פסיכולוגי בראשיתי יציב כלל אנושי, המורכב מלבנים לבנים -שיחד בונות תורת חיים בעבור כל בן אנוש המתחיל את מסלול חייו בדומה לבריאת העולם, מצמצום נשמתו וכניסתו לגוף(עולם).
המושגים הבונים את אותה תורת חיים(צמצום, בריאה, שבירה, אבדן, תיקון, איסוף, העלאה וכו'), בכוחן להפיל את כל המסכות והמניעות המפרידות בין האדם לבוראו, עולמו וייעודו. הם מעוררים את האדם במחשבה, דיבור ועשייה, למימוש בריאת עולמו החדש(ישן המתוקן) אותו הוא שואף לבנות.
דבורה:
4.זהו מודל פסיכולוגי אנושי מובנה - הנותן ביטויו בנפש כל אדם. אך כיצד נתגבר על מעטפת הנסיבות האנושיות הרחבה, הכוללת בתוכה אנשים בעלי רקע שונה ומלבושים שונים(כגון כסף, שליטה, כוח, כבוד, מושכלות) – הרי אנחנו לא פסיכולוגיות! אז כיצד בפועל ניישם מודל פסיכולוגי זה ?
אורלי:
אכן זהו אתגר, מאחר ואין אנו עוסקות בפסיכואנליזה, החותרת להכרת שורשי הנפש במודע ובתת מודע, כמו גם המטפלת בדחפים, פחדים, חרדות ותהליכי חשיבה קוגניטיביים. תהליך יישום והעתקת המודל הפסיכולוגי, מתקיים במסכות, בשיטת 'מסרו לעמ"ך' - דרך שימוש ובחירה מתוך מ"ב קלפי 'סוד וידע' – בהם מוצפן הטקסט התורני.
בטקסט-תורה הנבחר, לא יצופו נסיבות החיים השונות והמשתנות. אנו נסיח מהם את הדעת ומעליהם נדלג. את מקום הנסיבות יתפוס הטקסט התורני, שישמש כ'תחליף' לנסיבות וככלי לברור ותיקון הנפש. זוהי הבייבלתרפיה : התרפיה העממית המשתמשת בתנ"ך, ומנחה להתנהלות יומיומית.
אורלי :
5.דבורה, ספרי לי במה כוחם של קלפי 'סוד וידע'? מה בינם לבין סדרות קלפים אחרות? ומה הקשר למיסטיקה?והאם הם כלי לניבוי?
דבורה:
אענה לך על השאלה השנייה בעצמי, ואת השאר אביא מתוך דבריה של רות נצר, שהצליחה בכישרון רב לפענח את טקסטתורת קלפי 'סוד וידע' שהפכו לימים לשיטת 'מסרו לעמך'. לגבי הניבוי : בקלפי 'סוד וידע' באים לידי ביטוי הנביאים והכהנים, והם מייצגים את אותו חלק נבחר בנפש שמסוגל להיות בדיאלוג עם האלוקי. הכוונה היא להתחבר באמצעותם אל ניבוי העבר של האדם - שם נקבע חזון עתידו. אין כאן ניבוי העתיד אלא ניבוי העבר בהישענות על מה שכבר נעשה. כי 'מה שהיה הוא שיהיה'. וכעת אצטט מתוך
"סמלים ותהליכי התפתחות" /רות נצר, פסיכולוגית קלינית יונגיאנית -ספר לעמ"ך עמודים 137 – 138":
"סדרת הקלפים של דבורה וייס קרויה 'סוד וידע'. סדרות של קלפים מעצם טיבם, מימים ימימה נועדו להוליך את האדם אל ידע. הדחף של האדם המתפתח הוא להוציא לאור את הידע מתוך העולם הנסתר של הסוד... הידע חפץ להסוות, להסתיר ולגונן על עצמו. והנסתר-הסודי חפץ להתגלות ולגלות עצמו, לצאת מגלות אל גאולה, בתהליך שמכונה כאן 'מעבדות לחרות'.. .הידע שבא ממעמקים עשוי להיתקל באי הבנה, באירוניה או בזלזול והפחתת ערך של המתבונן בעיניים רציונליות מדי. אבל הידע גם עשוי לסנוור את המתבונן בעיני הרוח, שאינו מוגן מספיק מפני ידע ושאין לו עדיין הכלים להמשיג את הידע בתודעתו. לכן יש מגמה של הידע עצמו להסתיר את עצמו. לכן הידע צריך להיות מלכתחילה נסתר וסודי, והוא צריך להגיע אלינו בכלים שמכילים אותו, מאפשרים מפגש מתון והדרגתי, והתגלות בקצב האינדבידואלי של כל אחד ורק למי שראוי ומוכן לכבד את הידע. המפגש עם הידע המתגלה מתוך הסוד, בתהליך של קריאה בקלפים, ובסיוע דמות מלווה של מורה דרך, מאפשר את הקצב האישי הזה.
התמונות שלפנינו הן בעיקר תמונות מופשטות, בשילוב עם רמזי מציאות מוכרת, וחווית המפגש הראשונית איתן היא של מפגש עם הבלתי ידוע, העמום, הסודי והסמלי שמכיל אפשרויות רבות. הקלפים שלפנינו מלכתחילה נראים בכסות הסוד והתהליך הוא לפענח את הידע שטמון בהם. עצם הפענוח של הסודי הוא התהליך שמפתח את התודעה. הפענוח יכול להתבצע בסיוע של אדם שמיומן בקלפים, אבל האדם גם יכול לקרוא בו לבדו.
בעניין זה שונים הקלפים של דבורה וייס מסדרות קלפים אחרות, שבדרך כלל מאוכלסות במכוון באלמנטים של מציאות ברורה: אנשים, חפצים, טבע, חיות, וסמלים גאומטריים. אלמנטים אלה מתייחסים למצבי מציאות אנושית מוכרת, ולמצבי חיים אופיניים, והמתבונן בהם יכול בנקל לזהות אותם ולקשר אותם אל חייו. במלים אחרות, אלו קלפים שהידע הגלוי שולט בהם, בעוד הקלפים של דבורה וייס מבוססים על הסוד שבהם...
ככל שהקלפים מתרחקים מהמציאות המוכרת ומבטאים עצמם במופשט, כך מתחזקת המשמעות הסמלית שלהם, שהיא המשמעות הפנים-נפשית והרוחנית שלהם. כאלה הם הקלפים שלפנינו.
הסוד והידע הם מילים נרדפות למונחים הפסיכולוגיים של מודע ולא מודע: שכבת נפש מודעת שמקיימת דיאלוג עם שכבת הנפש הלא-מודעת, וענינה לפענח אותה, להוציא לאור את הידע מהחשך לאור, וכך להרחיב את התודעה ואת השליטה בחיים, להרחיב את ההתפתחות ולחיות את הנפש במלואה.
... חשוב כאן לציין שבדברנו על הסודי אין הכוונה מלכתחילה לתורת הסוד של המיסטיקה, אלא על הסודי בנפשנו. הסודי שהיא הידע הבלתי ידוע לתודעה, שטמון מלכתחילה בנפשנו ומצפה שנגלה אותו ונהפוך אותו לידע נגיש לחיים שמתממשים בפועל.במונחים של הקַבָּלָה, הסודי (הלא-מודע) הוא האינסוף הקבלי ששואף להתגלות ולכן מאציל את עצמו לעשר הספירות בשלבים של סולם רב ממדים עד שהוא מגיע אל האדם. זו שפה אחרת לומר לנו שהסודי שואף להיות ידע מתממש בתודעה האנושית. בקלפים שלפנינו סיום התהליך הוא עצמו באינסוף. הנשמה באה מהאינסוף ושבה אליו."
דבורה :
'6.בית מסרו לעמ"ך' הוא 'בית הוראה לחיים באמונה'. מי מכשיר אותנו להוראה לחיים באמונה? הרי אנחנו אפילו לא דתיות?כיצד נגדיר את עצמנו? ומי הוא קהל היעד שלנו?
אורלי:
נכון. אנחנו לא דתיות. ואין בהכרח קשר בין דת לאמונה. האמונה היא חיפוש אנושי בלי קשר לעצם היותנו חילוניים או דתיים. ההגדרה המדייקת בעבורנו היא 'יהודיות בגופיה'– בגוף ה'. ולשאלתך מי מכשיר אותנו ללמד אמונה, אף אחד לא יכול להכשיר את האחר למטרה נעלה זו.
אנחנו מזמינות את כל המבקש 'דעת', דתיים, חילוניים, מסורתיים וכל אדם באשר הוא: לצאת יחד איתנו למסע אימוני מרתק אל הנפש לחיפוש אחר האמונה. במסע זה נתבונן, נעמיק ונלמד מתוך ניסיונם של האבות הנביאים והכוהנים- שעברו וצלחו מספר רב של מבחני אמונה בחייהם- ונצטוו הם במסירת : 'והיגדת לבינך'. דרך הלימוד, נשמיש ונעורר את תאי הזיכרון החבויים בתוכנו, בהם מתקיימים הוראות לחיים באמת - עבורנו ועבור הדורות הבאים אחרינו.
אורלי:
ו7.מה עם מי שאינו יהודי? באיזה אופן ישפיע עליו המסע? האם יוכל אף הוא לקבל מענה ולמצוא את מקומו בתוך המורשת היהודית?
דבורה:
הסמלים אשר ביצירותיי הם יהודיים אך כלל אנושיים, ואצטט כאן שוב את דבריה של רות נצר בהתייחסותה לנושא זה(ספר לעמ"ך):
" יונג ... מתיחס ללא מודע כאל אוצר. הוא דיבר על הלא מודע כמאגר גדול של חומרים שליליים וחיוביים כאחד, אבל הוא גם הבחין בין הלא מודע האישי שבו יש חומרים ביוגרפיים בלבד, לבין לא מודע כלל אנושי, לא מודע קולקטיבי, שהוא שכבת נפש שאיתה באנו לעולם ובה טמונים הפוטנציאלים של עולם הנפש, וכל הדימויים והסמלים והמיתוסים קיימים בה מלכתחילה. סמלים אלה משותפים לכל אדם בכל מקום בעולם. עולם הסמלים של הקלפים נובע מהלא-מודע הקולקטיבי, כלומר, הם סמלים ארכיטיפיים (סמלים שהם דגמים קדומים). סמל ארכיטיפי הוא סמל מיתי, כי הוא מכיל פוטנציאל של ספור מיתולוגי. למעשה כל פרקי הקלפים של דבורה וייס הם ראשי פרקים של ספור מיתולוגי, שיחד יוצרים את המיתוס של יציאה מעבדות לחרות: יציאת מצרים (יציאה משעבוד לחומר לקראת ערכי הרוח), מסע מדבר (המסע הקשה ההכרחי בתהליך ההתפתחות ) החוק והמשפט (קבלת הגבולות והחוק שבונים את האגו ואת התודעה האנושית), ארץ נחלה (היעד שהוא מקום מובנה של האגו.) סולם יעקב (התגלות האל לאדם שמבטיח לו את הדיאלוג המתמיד עם המעמקים והאלוהים), נביאים וכוהנים (קיומם של אנשים נבחרים או חלק נבחר בנפש שמסוגל להיות בדיאלוג עם העמוק והאלוהי), מלכות שמים (המימוש של העצמי שמעוגן בשורש האלוהי). אנחנו רואים כאן איך המיתוס היהודי הוא למעשה כלל אנושי, והוא מתאר לא רק את התהליך הפרטי של עם ישראל לפני אלפי שנים, אלא את מסעו הסמלי הארכיטיפי של כל יחיד בחייו האישיים. "
דבורה :
8.עולות בראשי כמה שאלות ברצף : האם במסע ייחודי זה, יש לעבור את כל מ"ב המסעות? האם יש חשיבות לסדר הזמנים? האם עלי לעברם יותר מפעם אחת?איך אדע אלו מן המסעות כבר עברתי?איך אדע אילו אוצרות אני נושא, ואילו עוצרות אני גורר עימי מגלגולים קודמים?
אורלי:
זו לא שאלה: זו הפצצה. ראשית זכרי כי לא קיימת חשיבות לסדר כרונולוגי בתורה. האדם בסך כל גלגוליו יעבור את כל מ"ב המסעות מ'לימוד' ל'אינסוף', עד לתיקון הכללי. מ"ב המסעות מתפענחים באמצעות קודים מן הביוגרפיה של העם היהודי העומדים בכל הזמנים - כבר אמרנו כי "מה שהיה הוא שיהיה"- ובסיוע שיטת 'מסרו לעמ"ך, יוכל אדם לדעת על מיקומו במסע, מה כבר עבר, ומה עוד לפניו. אין לדרוש ולהבין מבראשית, ואין לצפות ולהבין את הכל כמקשה אחת. דרך לימוד המסעות ידע אדם לזהות את שורשיו, להכיר את האוצרות ולשחרר את העוצרות המעכבות את המסע. עלינו להיות מוכנים לעבור מסע זה מעור אל אור ומאור אל עור –יותר מפעם אחת, בהתמסרות ובהתמדה, ללכת בתלם באמונה פעילה שתוביל ליעוד של היחיד ושל הקולקטיב גם יחד.
דבורה :
9.מה המשמעות המיוחדת בציווי והגדת לבנך ומדוע לא נצטוונו במסירה באמצעות דיבור או אמירה אלא באמצעות 'הגד' – הגדה?
אורלי:
ב'והגדת' הנאמר בלשון הווה 'מתמשך' קיים הציווי להמשכיות. אין זו אמירה חד פעמית - מסירה ותו לא, אלא תיעוד מתמשך המיועד לדור העתיד. ב'הגד' ישנה רמיזה והתייחסות להגדה התורנית, העונה על כל הצרכים המתבקשים בציווי: כמו הכרת היעוד היהודי, וההוראה לחיים באמת ובאמונה. כמו כן, ההגדה התורנית מקיפה את כל האתגרים הניצבים בחייו של האדם ומציבה פתרונות כנגד. תכני הדאגה האנושיים מתחלפים בתכני ההגדה התורנית שמצידה מרימה את התורן' ומייצבת את האדם בזמנים של טלטלות וסערות. משמשת לו לאדם הנבוך כמורה אותנטי מכל הזמנים אל כל הזמנים אל כל בני האדם.
וזוהי מהותו של ה'הגד' הבאה מתוך ההגדה הנצחית. לעומת האמירה והדיבור, המבטאים נימה אישית אנושית מצומצמת ומשתנה ביחס לנסיבות חיים שאין בהם נצח.
דבורה:
10.זה מדויק לחשוב כי במעשה השתלשלות המסירה מתקבל הגן הפסיכולוגי? ומה הקשר של אותו גן לגאנום האנושי?
אורלי:
בין הגאנום האנושי לבין השתלשלות המסירה ברצף הדורות, קיימים קווי דמיון רבים , לצד נקודות מהות שונות בתכלית. הגאנום האנושי חושף ומפענח את סודות התא החי ושופך אור על חומר התורשה הטמון בגרעין התא של כלל הגנים הנקרא – ד.נ.א., והוא האחראי על ההמשכיות והעברת תכונות הדור הקודם, ברצף לבא אחריו. וזאת בדומה ליעודם של חומרי התורשה המתקבלים מהשתלשלות המסירה:
א.
העברת תכונות הדור הקודם הנושאים את זרעי ההמשכיות,
ב.
העברת הרצון והדחף להעבירם לדור הבא. דבר המשותף לכלל בני האנוש.
דבורה :
11.מה מוצפן בתכונות האלה, שבהן מתקיים דחף אנושי כה חזק להעבירם בהשתלשלות וברצף לדור הבא ואיזה קשר יש לכך לגאנום האנושי?
אורלי:
הד.נ.א מסודר בספירלת שרשראות ארוכות, המורכבות מארבעה סוגי אותיות - הנקראות חרוזים, 'רזים'. סדר החרוזים קובע את מה שנועדנו להיות.
דבורה :
12.סדר החרוזים קובע את מה שנועדנו להיות. האם ניתן לחשוב כי סדר השתלשלות המסירה קובע אף הוא את מה שנועדנו להיות?
אורלי:
מרגיש לי כך הוא הדבר. ובכך מתקיים הקשר בין שני סוגי הגנים. ואותו דחף אנושי המשותף לכלל -מתגלה כרצון לדעת את מה שנועדנו להיות. והתשובה לכך טמונה בגרעין התא הראשוני
בתוכו כבר כלול הכל מכול-כל הפוטנציאל להמשכיות. וזה ה
תא, מורכב מאותיות
תורה ותאי
אדם מאל"ף עד תו"ו, הפועמים יחד את נשימתם הראשונה, ולכן נקראת תורת חיים.
דעת מרכיבי אותו חומר גנטי ספציפי, והשימוש בו, יפעיל את מנגנון הזיכרון המאפשר לנו לקחת חלק בבריאה, ולהצליח במקום בו המדע עדיין מתקשה כגון פיצוח הגאנום האנושי למטרות שונות: כמו מחקרים, תיקון גנים פגומים, שכפול גנטי ועוד ...
דבורה:
13.הייתכן שאלמלא אותה למידה, אותו חומר גנטי ינעל בתורה ויתנהג בדיוק כמו הגן הרצסיבי ויהיה רדום ופסיבי גם בתא האדם?
אורלי:
זהו בדיוק העניין. על מנת שהגן יהיה דומיננטי משפיע ופעיל, על האדם לקחת שליטה ואחריות ולהביאו לידי ביטוי דרך לימוד אותם חומרי תורשה אלוקיים מקוריים(אותיות – תצורות אור).אז יוכל אדם להכניע את הטבע עימו נולד, ויוכל למצות את הפוטנציאל האלוקי עימו בורך.
דבורה:
14.כאשר אמרת גן פגום-שמעתי הגן פגום. אני בטוחה כי נמצא קשר בין המילים. מה את רואה?
אורלי:
בואי נחשוב על זה יחד. מרגיש לי שיש בזה ממש. הרי עולם המעשה נקרא עולם התיקון, זאת לא בכדי. תיקונו של מה? תיקונו של זה הפגם הנגרם בגן עדן- שלימים הפך ל'גן הפגום', הנמצא בכלל הגנים האנושיים, וגם פה עניין התיקון הוא הדעת.
דבורה :
15.כיצד באים לידי ביטוי ביומיום הגנים הפגומים?
אורלי:
אוהו...הקדוש ברוך הוא, פונה ורומז לכל אדם כיצד לזרז ולתקן את הגן הפגום הספציפי- המיועד לתיקון בו, וזאת בדרך המיוחדת המיועדת לו. אך מאחר ואנו ממאנים בתחילה להקשיב לקול הקורא לנו לתקן, אזי החיפוש, הזיהוי, ותיקון הגן, בא תוך כדי הצפה של פחדים, חרדות, וקשיים יומיומיים. התחלואים בגוף, בנפש ובטבע, שאנו מביאים על עצמנו -מטרתן של אותן נסיבות לסייע ולזרז אצלנו את חיפוש הדעת והאמונה- ובאמצעותן יעשה ברור ותיקון בכל העולמות.
דבורה :
16.ברור!... תיקון!...מילים גבוהות. מי מלמד אותי בתכלס לעשות את זה? האם אני צריכה ליווי חיצוני 'חוצני', שיסייע לי בלהעביר את התכונות המתוקנות המתקנות, מן התורה פנימה?
אורלי:
הרי ידוע, שעוד לפני התיקון והשחרור, על האדם לרצות. ואין האדם משחרר עצמו מאסוריו, וזקוק הוא לכך מהאחר. ואכן, ליווי כזה מתקיים, אך הוא איננו חיצוני אלא פנימי. והוא נובע מתוך הקשר שלו עם הבורא והבריאה שאנו חלק ממנה.
דבורה :
17.עדיין, מי ילמד אותי לעשות את זה? מה זאת הפנימיות שלי?
אורלי:
הפנימיות שלך משתקפת בסיפורי ההגדה התורניים, בהן קיימת מורשת התנהגותית פסיכו גנטית המועברת מדור לדור. האדם המ-דק-דק בה, ימצא ויגלה את אותם חומרים מזרזי ברור ותיקון, המועברים דרך האבות, הממונים על מסירת החומר התורשתי - הקובע את התכונות והמידות של כל אדם ואל כל אדם. כל אחד מן האבות ממוקם בענף אחד אחר של עץ החיים (אברהם-חסד, יצחק-גבורה, יעקב- תפארת, משה- נצח וגם דעת, אהרון- הוד, יוסף-יסוד, דוד- מלכות), ויחד הם משלימים את אופן התגלותו של הבורא בעולם, וכולם קשורים זה בזה וחושפים מציאות אלוקית שלמה.
דבורה :
18.אם כך, מכאן בפועל החלה השתלשלות גנטיקת האמונה. מאברהם אבינו. זה מדוייק?
אורלי:
אברהם אבינו השיג את הנפש האלוהית בחסד, וזאת בזכות ההתמדה והנחישות להבין את סוד מרכיבי הבריאה, את האלכימיה המחברת את היסודות הפרודים לכדי מציאות אחת -ללא פירוד כלל. ואת הסוד הזה, שהפך בזכות הברור להיות לו לגן רוחני בקרבו – אותו הוא מעביר לבניו אחריו, לי"ב בנים השונים באופיים ובפרצופם אחד מן השני. בדיוק כמונו
דבורה:
19.מה משמעות הנפש האלוהית ?
אורלי:
יש בו באדם שתי נפשות, שכל אחת מהן חותרת לכוון את האדם כולו- על פי נטיותיה. הנפש האלוהית- הנקראת בשפה קבלית 'חלק אלוה ממעל'- שואפת להביא את האדם להתבוננות, להתעלות ולהתאחדות עם הבורא - מקום שהוא מעבר ל'אני' המצומצם שרוצה לעצמו בלבד -שהיא הנפש הבהמית.
דבורה:
20.אברהם אבינו השיג את הנפש האלוהית בזכות מסע הברור והאמונה. אני מניחה כי סגולה זו העביר גם לי. באמצעות מה אגלה זאת? והאם חייבים לצאת למסע נדודים כדי לברר ולהשיג דעת?
אורלי:
אל תשכחי שעולם המושגים שלנו משנה כיוון. והכנות בכוונות היא בפנימיות. הכוונה בנדודים היא לא בהכרח נדודים פיזיים, אלא נדודים במובן הסמלי, המעידים על מעברים ושינויים- והם בהחלט הכרחיים לברור ודעת. אנו רואים זאת במסע נדודים שיצא אליו אברהם אבינו- כשהתהלך בהתמדה מבאר אל באר לביאור מידות וסגולות. ורק כאשר דלה כוחות גנוזים שבנפשו, אז זכה - והפכה הארץ שהתהלך בה לאורכה ולרוחבה- להיות לפנימיותו. כך גם מהאדם הנודד, המבקש לכבוש את יצרו, והולך ל'אורכה ולרוחבה של הארץ' - נדרשת סבלנות אין קץ ורצון עז לבקשת האני לעצמי, ועליו לצאת למסע אמוני מאתגר להשגת היעד
דבורה:
21.אני מבינה שאת לא מתכוונת ל'אגו' כשאת אומרת 'אני לעצמי'. אם כך למה הכוונה?
אורלי:
בהחלט לא אגו. שימי לב לפניית ה' לאברהם בשמו הפרטי, וזאת לא בכדי : 'אברהם אברהם' קרא לו. קריאה זו משמעותה התגלות אלוהית המעוררת באדם את עצמיותו, ואת האמונה על היותו חלק מן הבריאה. קריאה זו מביאה להעמקת הזהות האישית, מתוך לימוד והתבוננות על מה שמחוץ ל'אני'. ולכן אותה בקשת 'אני לעצמי', היא לא 'אגו', אלא מסמלת את נקודת המפגש של האני הייחודי עם הכלל. יש חשיבות גדולה להעמקת המודעות. אותה מודעות של האדם לעצמיותו, היא הכרחית לצורך הכרת מרכיבי הבריאה שבו, לזיהוי האיכויות והיכולת לבנות ולהוציא לפועל את ייעודו.
דבורה :
22.מה זאת האמונה הזאת. עוד לא הצלחתי להבהיר לעצמי. האם היא לא דבר מובן מאליו? אני מאמינה באלוהים-בקיומו. האם זאת האמונה עליה אנו מדברות?
אורלי:
האמונה זה לא דבר מובן מאליו שפועל אצלנו כאוטומט. האמונה היא משורש האימון, המאמץ הסזיפי, ההתמדה והפתיחות. בדיוק כמו במכון כושר: על מנת לחזק את השרירים ולהעלים צלוליטיס, עלינו לעמול קשה. כך גם בעולם הרוחני-אם נרצה לחזק את האמונה, נצטרך להעלים קודם לכן, צל של ספק בדבר משמעות קיומנו ללא התערבות אלוהית. ולשם כך, נצטרך לעמול קשה אף יותר, ולהתאמן ולחזור על אותן פעולות הלוך חזור רצוא ושוב, עד ששריר האמונה יתחזק, ולא תהיה כניסה של צל וספק. את בטח תשאלי אותי מהן הפעולות האלה? פעולות אלו הם המסעות מהלא
נודע אל הלא נדע. וגם אם הדרך אינה תמיד בהירה , הידיעה בדיעבד, כי 'מה שהיה הוא שיהיה'- מעניקה עוגן ואחיזה בחיינו, ונותנת משמעות ותכלית בתולדות בן אנוש ומורשת אבות.
האמונה אם כך הינה תכונה נעלה, ומייצגת דרגה גבוהה של כוחות הנפש, והיא שדוחפת את האדם בלברר ולחפש משמעות
דבורה :
23.איזו סיבה יכולה לגרום לי לצאת למסע לגילוי אמונה וכוחות נפש? והאם בכך אגלה את המשמעות בחיי?
אורלי:
סיבת היציאה למסע עשויה להיות מתוך מניע קולקטיבי או סובייקטיבי. כדוגמאת מעבר לצורך פרנסה, אילוצים משפחתיים או זוגיים וכו' ובקולקטיב יש לנו דוגמאות של הליכה מאוחדת לאורו של ערך עליון המוציא קבוצה, שבט או עם למסע :כמו יציאת מצרים, נדידה עקב בצורת וכו'.
המסע לא תמיד נראה הגיוני, וגם לא תמיד פועל על פי רצף של התחלה אמצע וסוף. למסעות אלו ישנה דינמיקה שונה. לדוגמא: לפעמים נדמה, שהמסע שהיה עד כה ברור. נפלא. זורם והרמוני: נעצר/נתקע, או פתאום משנה כיוון. אלו הם בדיוק אותם מניעים נסתרים, שאנו מנסים להילחם בהם כדי לחזור למצב הישן. ודווקא בזמנים אלו, ניתן לזהות את ההתערבות האלוהית- אותה רוקם השם ולא במקרה. ודווקא בעצירה/ חניה זו, המאולצת כביכול, אם שם יקשיב הנוסע/החונה לקול הקורא אליו- בדומה לקול שקרא אלוהים לאברהם ולמשה, משם תגיע הבשורה על יעוד ותכלית לחיים באמת. זה לא פשוט, והתרגום הראשוני לפירוש חיינו יהיה-תוהו ובוהו; החיים איבדו כיוון וכו. האדם נדרש עכשיו בשינוי טרמינולוגי, ובמתן פירוש רוחני לחיים ולתופעות אלו שמקורן מעל לטבע. כדי להבהיר איך זה קורה בפועל, בואי ניזכר יחד, במה שאמר ה' לאברהם אבינו:''וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר
הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה
וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". ורק אחרי ההתבוננות, והגילוי של כוחות האמונה והנפש שבו, קיבל את הציווי השני המשמעותי ביותר : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם,
לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ' . גם פה נדרשו מאברהם סוגים שונים של הליכה. אין זה סתם מסע רגלי, אלא גם מסע עם הלב - לגילוי כוחות גנוזים שמתגלים ב'סתם', באמצע החיים, בשגרה. ואני מזכירה לך ש'סתם' משמעו: ספר, תפילין ומזוזה - מה שבא לרמוז לנו שהארה רוחנית, לא בהכרח מתרחשת על הר, או בזמן פעילות רוחנית משמעותית, אלא אותה התעלות רוחנית נמצאת זמינה ב'סתם'. אנחנו עדים לכך שממש ניתנו לאברהם הוראות כיצד להתנהל במסע, וכמו כן- מהי הדרך להעתיק את השמים לארץ- וזאת דרך הכוונה של התבוננות, ראייה והבטה שנדרשה ממנו.
דבורה :
24.האם עצם הניסיון בלהתבונן, לחוות, להגדיר ולהתחדש, מביא לעשייה הן מול הנפש והן מול האמונה? ובעיקר בכל ההקשרים שביניהם?
אורלי:
קורים פה שני דברים מעניינים הקשורים לאמונה וכוחות הנפש, הבאים לידי ביטוי בחיי אברהם, וזאת כתוצאה מראיית ה'אני העצמותי' שבו- מ'הנני 'ועד ל'אהיה אשר אהיה'.
ראיית האני העצמותי יכולה להגיע רק מהתבוננות לוויינית: "הבט השמימה", שהיא ההפך המוחלט מאותה ראייה מצומצמת של האני שלי לבד. והיא ראייה דרך פריזמה מרחבית, המאפשרת לראות את התמונה הכללית כאשר האגו נעדר מתוכה. כמו שביקש ה' מאברהם לאחר 'שהוציא אותו החוצה'.
דבורה :
25.אני מתחילה להבין. אם כן השלב הראשון במסע הנדודים הוא הכנעה לאגו : במקום 'אני' – 'הנני'. כלומר הוצאת האגו מתוך הסיפור(ההפך מאותה ראייה מצומצמת של האני שלי בלבד). מה השלב הבא?
אורלי:
על השלב הבא אחרי הראייה המרחבית שניחן בה אברהם, אנו למדים דרך ההוראות שקיבל משה, אשר נידרש להמשיך את דרכו של אברהם מ'הנני' ל'אהיה אשר אהיה': "
ויקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה,
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
ה וַיֹּאמֶר,
אַל-תִּקְרַב הֲלֹם;
שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא".
אלו הם ממש הוראות מפורטות, להמשך המסע:
קריאה ('משה משה')
קירבה(קרב נא אליי)
קילוף המנעול(של נעליך)
קידמה(המקום החדש) – בו ניפגש 'פנים אל פנים' עם הר השמים שבארץ- המהדהד את הקול חזרה עד
לנחלה.
אין זה מסע רגיל, אלא מסע הלב בשביל הנפש. שימי לב לצופן שטמון במסע זה עם אותיות 'הלב'. מסע עם הלב - אלו הם ראשי תיבות של '
הוראה
לחיים
באמונה". ותזכרי כי במסע עם הלב, אין האמונה נשענת על מראה עיניים ואותות ומופתים בלבד, אלא היא מתפתחת ומתעצמת בהתכנסות פנימה, בחקירה ובחתירה דרך כל העולמות.
דבורה :
26.מסע בין עולמות...נשמע כמו 'מטריקס' של שבעת 'הרועים-הרואים'. ואני לא יודעת איך עושים את זה. מי מדריך אותי במסע העולמות הזה?
אורלי:
חשבתי על זה כשאמרת 'שבעת הרועים' והדגשת את 'הרואים' באל"ף. חשבתי על זה כי לישראל קראו בתחילה המסע ממדבר לנחלה -'עוורים' ולא עברים. מכאן: מי שנותן משמעות חדשה לראייה היו האבות. אענה לך כעת איך עושים זאת.
בשלבים הראשונים של המסע, אנו נשענים על הדרכה אנושית ,שלעיתים מבלבלת ומסיטה אותנו מן הדרך, ולעיתים מסייעת בידנו עד גבול מסויים. בשני המקרים, עד שלא נגיע למקום ולהבנה ש'אין עוד מלבדו' - כפי שכתב בעל הסולם- לא נוכל לצאת למסע חיים באמת. המסע אל האמת יחל, כאשר נשחרר תלות בבני אדם- שלהם בעצמם אין ישועה- ואז יגיע הפיכחון המוחלט, שאין לנו על מי להישען אלא על בורא עולם. ומשם תשמע הקריאה לקרבה אל היעוד והיעד. אין דבר מובן מאליו. שום דבר לא מגיע בקלות, וזה דורש מאתנו להיות בערנות מתמדת- לקלף מצוי ולא רצוי, לדבוק בנקודת המוצא והנמצא- ממנו תתחדש המציאות. ובעניין 'המטריקס'. למטריקס הזה בתורת הקבלה קוראים 'עץ החיים' על כל ענפיו. בכל ענף מוצפן רועה/רואה אחר מתוך השבעה. כל אחד מהם מעניק לנו כוחות יעודיים יחודיים המסוגלים לתיקון הנפש. ובכל פעם אנו מקבלים הוראה לחיים באמת מרועה/רואה אחר. ומכאן אנו נדרשים כל פעם להפנות מבט לאותו כיוון קריאה, הקורא לזרז לקירבה, קילוף וראיית הקידמה - עד לברור, תיקון והפנמה של כל המידות יחד, אחת לאחת לאמת אחת.
כשדיברת על ההוראות שמומטרות על האדם על פי מידות, ראיתי בעיני רוחי את השתלשלות המן כפי שירד מן השמים. למעשה, אין מדובר פה על רעיון רוחני מנותק מהמציאות אלא, על איסוף הוראות שממומטרות אל האדם יום יום - במדוייק. משמע, כי המן עדיין מומטר ועלינו להמשיך לאוספו, ולהכניסו מעבר למפתן פנימה. אך גם פה זוהי פעולה משותפת לנו ולבורא עולם, מאחר ופעולה לא תתגשם במלואה, אם וכאשר לא נאמין בקול הקורא לנו ביומיום, להתעלות מעל הטבע ולאסוף מן הטבע. ואלו החומרים אינם זרים לאדם...זוהי תורת חיים שהרבי מליובאוויטש התייחס אליה וכתב באיגרת, והנה אני מקריאה לך מתוך כרך ח' אגרת בתש"ב: "תורה הנקראת תורת חיים היינו שהיא קשורה ומאוחדה עם חיים כפשוטו כמשמעו דפשיטא ...אשר התורה לא בשמים היא כי כ"א דווקא בעולם הזה הגשמי"
דבורה :
27. אני רואה כי הכל קורה בלאו הכי - בעיתוי מתוזמן - ומתרחש בו זמנית בכל העולמות. נניח, שכל מה שתלוי בי, קשור להתמדה באיסוף הסיזיפי היומיומי. באם זה מסתכם רק בזה, ננסה לקבל, להתמודד וכו'. אבל, בכל ההגדות התורניות אשר ליקטנו, גילינו, כי בזאת לא נגמרת העשייה, וכי בדרישה לטוטאליות, כלולים לעיתים צעדים נוספים עוד מעבר – כמו ניתוק והתבודדות. אז מה הדבר הבא? תאמרי לי לנדוד?להתבודד? הרי אנו לא חיים בגפנו, יש בני זוג, ילדים, משפחה וכו'.
אורלי:
בכל אחד מן הנרטיבים בסיפורי אבות, צצה הבעייתיות הקשורה לדילמות המשפחתיות שבחיי היומיום. אך לא רק הבעייתיות היא זו שצצה, אלא גם הפתרונות, שכל אחד מהנביאים והאבות מציעים לנו - בדרכם שלהם. והמשותף להם זו ההתעלות מעל הטבע, תכונה שסיגלו לעצמם, עד כי הפכה את 'נעשה ונשמע' למשהו בגדר אפשרי לחיות על פיו.
מסלולו של כל אדם קבוע בעץ החיים, וזוהי עובדת חיים הפועלת בעולמות מקבילים - רוחניים וגשמיים גם יחד. כך שהתשובה לשאלה הקיומית בנושא ההתבודדות וההתנתקות, תהיה מורכבת אף היא מגשמי ורוחני.
אברהם אבינו קיבל את ההדרכה, רק וכאשר השתחרר מן הסביבה הטבעית שלו: המולדת, הארץ, בית אבא וכו', כשלמעשה נדרש ממנו להתעלות מעל הטבע, ולהשאיר מאחוריו את כל מה שהיה טבוע בו. ורק כאשר עשה זאת ובהתבודדות, קיבל את היעד הבא ואת היעוד. גם בסיפורו של יוסף הצדיק קרה אותו תהליך. יוסף התנתק מאחיו, ושהה בהתבודדות מוחלטת בבור, משם סלל את ייעודו באמצעות הדרכה אלוהית- כדוגמאת פתרון החלומות. כיוסף, כך גם יעקב אבינו, אחרי 25 שנה חזר ל'מקום ההוא' וגילה, כי "אכן
יש ה'
במקום הזה, ואנכי
לא ידעתי " . זאת עשה, לא לפני שהשתחרר מעברו וממשפחתו, אותה העתיק מעבר לגדה. רק אז התפנה אל ייעודו - להפוך את עקבו לכתר. אמשיך לספר לך על משה רבנו שאותו את כה אוהבת. על אותו תינוק ששט ביאור, הרחק מאימו, מאחותו ואחיו, ונאסף אל ייעודו על ידי בת פרעה, שהתעלתה מעל הטבע שלה כששמעה את קול בכיו, של מי שעתיד להיות מוריד האור האלוהי. משה פגש אף הוא באותה קריאה כאברהם, כאשר ברח ורעה את צאן יתרו, ולקול הקריאה של 'אהיה אשר אהיה'- המתרגמת את הקסם והאלכימיה שבין האמונה לכוחות הנפש- התגייס בכוחות מחודשים להשלמת ייעודו .
הכוונה בדוגמאות שנתתי לך היא בפנימיות, ולא מדובר בהכרח בניתוק פיזי שרק הוא לבדו מאפשר יציאה למסע. הכוונה היא, ניתוק מכל הבל ההבלים, מכל התירוצים של.....בגלל אמא שלי, בגלל אח שלי, הבוס שלי, החינוך שקיבלתי וכו'.
דבורה :
28.האם ישנם רק יעודים נעלים כמו הדוגמאות שנתת לי? אין אנשים פשוטים?ואם אני לא רוצה לעשות משהו גדול, לדוגמא אני רק פקידה בבנק, מה זה אומר עליי? שאני לא נמצאת במקום הנכון?שאני לא חיה באמת?אם הכל בסדר, למה אני צריכה לשנות?זה לא לחפור יותר מדיי?
אורלי:
היעוד של כל אדם הוא לחיות חיים בעלי משמעות . וזאת ניתן להשיג, באמצעות דעת ואמונה -שיתבררו דרך תיקון הנפש והמידות. לכל אדם ניצוץ אלוהי נעלה, ואין הבדל מעמדי חלילה בין נשמה לנשמה. קומת האדם השלמה הינה תצריף פלאי, שבו מתאספים יחדיו אורות אלוהיים, ואין אור אחד פחות מן השני. חשיבותו של כל ניצוץ היא גורלית. בלעדי אותו ניצוץ קטן אחד ויחיד, קומת האדם השלמה לא תוכל להיות ולהתקיים. מכאן, כי היעוד המשותף לכולנו על פני האדמה, לחיות את חיינו ללא פרוד מן האור הגדול, עם משמעות ושייכות. כל אדם נשלח לייעוד יחיד ומיוחד החבוי בו, ושעליו יהיה לגלותו. תהליך הגילוי יכול להיות מואץ- כאשר נתבונן, נלמד ונעמיק בסיפור מעשיהם של האבות אשר הכשירו את הקרקע למעננו. זו קרקע שיש בה דרך חיים ומשמעות ואיזון המידות. דרך מעשיהם נלמד על תיקון הנפש, ונתנסה בברור וקילוף העצמי מעצמי. אין קטן, אין גדול. אין דתי, אין חילוני. כולנו ילדיו של הבורא. ככה פשוט. זהו היעוד.
אורלי:
ו29. עכשיו אני רוצה לקחת אותך אל היעוד שלך. האם את מבינה שבאמצעות היעוד שלך התאמנת על האמונה? אני מזהה קשר בין האמנות שלך לאמונה. ספרי לי על זה
דבורה:
האמנות שלי, וזאת הסתבר לי בדיעבד, התגלתה ככלי לביטוי ותרגול מוחשי לאמונה שהתעצמה בי תוך כדי עשייה. היצירה הייתה לי למקור תפילה הדרכה והודיה. בחרנו אחת בשנייה כל פעם מחדש. שם ניהלתי בהתבודדות- בהיכל העשייה שלי- את המשא ומתן כמו את המסעות, בחיפוש אחר תשובות לשאלות קיומיות שהתעוררו בזמנים שונים בחיי. דרך לימוד והתבוננות באלבום תמונות חיי, גיליתי באמצעות שפה אוניברסאלית, כי מסעותיי משקפים מצבי קיום ארכיטיפליים המשותפים לכלל. זיהיתי דרך הבנה פנימית, את הרצף הבונה את המסלול היציב מחושך לאור ומעבדות לחרות, כאשר כל ההתפתלויות, הצמתים והמבחנים שבמסעות, מהווים גירוי ואתגר לחיזוק האמונה בי עצמי ובהשגחה. לכן רקמתי ליצירות את סיפור יציאת מצרים- ההגדה הקולקטיבית המשותפת לכל – המעבירה את מסר שאיפת האדם, לחיפוש אחר משמעות ורצונו להיות שותף לבריאה.
אורלי :
30.האם את חושבת שניתן לעשות מסע זה רק ממצרים? למה לחזור לשם, ואז לבקש לצאת משם? או אפשר שתעני לי :מה אקבל במקום הזה שיאפשר לנו לחבור למסלול האמונה הזה?
דבורה:
כן. אין דרך אחרת. בסיס ההמראה לאמונה, נמצא 'מחוץ לישוב שלך', מחוץ לטבע שלך המגביל אותך, המודד אותך, ולכך קוראים מיצר- חבל ארץ מצרים. וכאשר תאותת ליציאה, תחווה סימפטומים המזכירים חבלי לידה, בהם תדע כאב, ניתוק ואין. שם תבקש מענה לשאלות כואבות שעדיין לא שאלת. שם נמצאות התשובות לכל השאלות שעדיין לא קיבלת. שם נמצאות התשובות עוד קודם לשאלות. ולשם כך, אין דרך אחרת אלא מה לעשות: עליך להרחיק לכת מהמקום בו אתה נמצא על מנת להתקרב ולהקשיב לדיבור המיוחד הזה המתקיים במדבר. המדבר של כל אחד ואף אחד - בו מצוי המפתח ללידה הרוחנית, העוברת דרך תחנת המעבר הצרה(מיצרים), האוספת מהעבר אל המעבר. יחשפו בפניך שני תמרורי פנייה לבחירה : 'אחוריים' - 'הפנייה הטבעית' הבהמית איתה נולדת, והפנייה השנייה : 'פנים אל פנים' – הפנייה העל טבעית שתפגיש את האדם עם 'פני השם'. הפנייה הטבעית של הנפש הבהמית תרתום את כולה ללכת בעקבות ריח סיר הבשר. הסיר שהוא הגוף, המבקש לעצמו את הבשר שהוא הביטוי לנפש הבהמית. במידה והאדם ייכנע לכך-מסלול הבחירה והחרבה יוביל אותו למפגש עם עגל הזהב. אך במידה ואדם יתנגד וילחם כנגד אותה נפש בהמית –מסלול הבחירה יוביל אותו לקבלה מחודשת של הערכים המקודשים שלמענו נבראו, וכל זה קורה בהשגחה במדבר בו גלויים אורות ואותות המורים על התנהלות במסע (הליכה וחנייה).
אורלי :
אפרופו הליכה וחנייה,לא מעט אנשים שואלים אותי ותוהים, ולא אחת טועים, באשר להתנהלות הנדרשת מהם בכל תחנת מסע. בפעמים בהם מתקבלת ההוראה ל'חניה', אנו מנסים להפעיל משאבים וכוחות מבוזבזים- המיותרים בתחנה זו. וכך גם ההפך , כאשר יש צורך במסע אקטיבי ובשימוש במשאבים פיזיים ונפשיים כאחד – או אז אנו מתעייפים מעומס ההתמודדויות המקדמות אותנו – וקופאים במקום. המבוכה סביב הפעולה הגשמית הנדרשת בכל רגע נתון במסע, מתפענחת במקורות היהודים, שם נראית ההנחיה הברורה לזמן ההליכה או החניה. :" על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו...."
ובדיוק על הקודים האלה - של חניה והליכה, אני מתמקדת במהלך אבחון. לבטח תבקשי ממני לספר לך, כיצד מתנהל בפועל תהליך ברור אופי התחנות בהתאם לסוגי העמודים.
קודם ניגע במשמעותו וחשיבותו של הענן, המופיע במעגלי החיים של כל אדם. חשוב להזכיר, כי כל מעבר ושינוי מהותי במסעות, לווה בסימן של מים משמים. לדוגמא : קריעת ים סוף, חציית הירדן וכו'. וזאת מאחר ובשורש המילה ענן, מצוי המענה(נ.ע.נ)משמים - המבשר על אופי ההתנהלות הרלוונטית במסע.
יש צורך בלעקוב אחרי פעולת הענן (עננ=נענ מלשון מענה),על מנת לקבוע איזה סוג של ענן ניצב בפנינו: מה זה אומר לאדם, כאשר הענן מופיע בעונת ה'חורף' של חייו, וכאשר הענן הוא 'שחור' מאיים וריק מתוכן, וכאשר הענן 'השחור' מופיע בעונת הקיץ של האדם? ומה זה אומר לאדם, כאשר מופיע הענן, המסתיר לרגע את השמש - והוא מיועד לתזוזה מהירה. נבחן איזה פעולות על האדם לבצע, אם בכלל, עם הופעת סוגי העננים השונים:
-
לעיתים יש צורך להתעלות ולהתבונן מעל לעננים (תרגום רוחני למצבים גשמיים)
-
לעיתים יש צורך בלהמתין 'עד יעבור ענן'(אין צורך בתרגום נסיבות חולפות)
-
לעיתים נראה הצורך בהתערבות 'אנושית' על טבעית, במהות וביעוד הענן, לטובת האדם כמו בזמנים של יובש, ולשם כך יהיה עלינו לשנות סדרי טבע, כגון פתיחת תנורי חימום(תרגום גשמי ומענה פרקטי)
דבורה :
מה קורה לאנשים שמגיעים בעיתות של משבר. והאם את המענה למצוקתם את מוצאת באותו מקור?
אורלי:
בהחלט כן. הענן הוא אלמנט מוביל לאורך כל המסעות, בכל הזמנים ולכל הזמנים. פעם מופיע כעמוד של אש ופעם כעמוד של ענן. כמו שנאמר:' יסעו... ויחנו'. בעיתות של משבר, אייחס לענן משקל ויעוד - בדומה לייעודו של 'שבר ענן', המופיע כאשר האדמה יבשה ומבקשת עזרה ותמיכה, מהשמים המסוגלים להרבות את צימאונה. ולשם כך נפתחות ארובות השמים, וממטירים לזו האדמה- גשמים - בדומה לאדם הצמא, המייחל למענה שיגיע משמים.
אני בכלל מוצאת, כי לאדם יש חלק בתקשורת, עם 'העננים' הנפתחים ונסגרים - פעולות המתבצעות מאידך על פי רצון השם בלבד. אך מגיסא, נראה כי האדם - יש בכוחו להשפיע על תנועת עננים זו (דרך תפילה וכוונה הפותחת את ארובות השמים).
הייעוץ ה'מטראולוגי' נובע מתוך השימוש במקורות היהודים- הנמצאים בסיפורי המקרא, ואצלך מוצפנים הם בטקסטתורה שביצירות, דרכם אדם חווה תהליך של קילוף וטרנספורמציה, כאשר הטקסט התורני מחליף את מקומם של נסיבות שונות ומשונות.
אורלי :
דבורה, כשאני חושבת על זה, תהליך הקילוף והטרנספורמציה הראשונה, מתרחשת קודם לכן בקלפי 'סוד וידע' - עד שהם עצמם הפכו להיות ה'מקלפים'. ספרי לי על התהליך שעברו הקלפים ודבר נוסף: במשך השנים, הופתעתי לגלות, כי לא ידעת שלמעשה בתוך יצירות האמנות שלך, שהגדרת אותן 'יצירות טקסטואליות', הצפנת טקסטים תורניים בכל יצירה ויצירה. איך את יכולה להסביר את זה?
דבורה:
אתחיל דווקא מן הסוף: התשובה היא, כי אין לי תשובה חד משמעית. ישנם דברים המתגלים בדיעבד, והם הניסים שבדרך, המלמדים על החוויה וההתנסות שהופכת להוויה. המקום הזה של היצירה,בדרך שבה אני פועלת, מתוך התמסרות טוטאלית להקשבה זכה- מוביל להתחברות עם כוחות נעלים, וליצירה משותפת בתדרים המהדהדים מכל הזמנים. המודע והתת מודע נוגעים בעל מודע קוסמי, ויוצקים אל תוך היצירה קודים המתפענחים עם הזמן.
ובאשר לפעולת הקילוף : זה התחיל בכך שאת עשית לי טיפול פילינג עמוק לקילוף עצמי מן הקלפים, להשלת החוויות הסובייקטיביות שלי - אותם 'צילמתי' על הבד. הקלפים אשר הוו בעבורי אלבום תמונות מתחנות בחיי, כבר לא משוייכים רק אליי, ומהסיפור היחיד שלי- הפכו להיות סיפורו של עם יהודי נודד במדבר, במ"ב מסעות מעבדות לחרות.
ולאחר המפגש ביננו, בו שזרנו את נרטיב השתלשלות בריאת העולמות עם בריאת ישראל-הושלם הפאזל, ומבחינתנו היה זה אור ירוק להתחיל בעבודת הנפש והקילוף של האחר, כי רק בכוחה של התמונה השלמה, והיא סדר בריאת עולמות וישראל המחברת הכל למציאות אחת- לדחוק הצידה 'בריאות' בהן מתחולל תוהו בחיינו, ולהוות תשתית ומודל לאדם לבניית משכן, שיסודות הנפש שבו מחוברים היטב לשורשים, אל בטן האדמה וכתר השמים.
ולאחר שהצמדנו את הנרטיבים והמסכות שסייעו ואפשרו מציאת פתרון ותרגום משמים לארץ, גילינו את כוחם בלקלף מעל האדם את המסכות שלו ואת האפשרות לברור נוקב של היכולות, הכוחות, והנטיות השונות אצל כל אדם באופן מדעי
אורלי:
מרגש אותי לחשוב על ההשגחה הפרטית שליוותה אותך בכל מסעותיך ואת מצידך קיימת את הערך העליון של 'נעשה ונשמע'. את דוגמא מצויינת להמחיש עד כמה משתלם להתאמן במכון האמונה כשרק הלב מורה לך את הדרך לעשות את הלא נדע- ולהסכים לכך בעיניים עצומות.מה תוכלי לספר לי על כך?
דבורה:
תודה. אני חושבת שאף את מהווה דוגמא בלתי מתפשרת, להליכה כנגד כל הסיכויים- כאשר כל אחד מתחומי חייך דרש את תשומת ליבך המיידית, ובהחלט הדחופה. האמת והדחף, לגילוי וחיפוש משמעות, שיש בה דרך לחיים באמת, גברו על הנסיבות המעיקות. ואני עדה לכך שבהרבה מן המקרים, היה קל ופשוט יותר - לוותר. אך את התעקשת, ובחרת כל פעם מחדש, ללכת עם הלב באמונה שלמה, בדילוגים בין הנסיבות, הנסיונות והניסים
דבורה :
ויהודיה בגופיה מאיפה זה בא?
אורלי:
את זוכרת, כשצלצלתי לאחד המקורות המופיעים בספר, על מנת לקבל אישור לציטוט, וענה לי מלומד ומכובד העומד בראש ישיבה. איש יקר שעצר את שצף המילים שלי שרק החלו לתאר לו את יופי הבריאה שיצרנו, ושאל :"גברתי את אישה דתייה?". הסתפקתי בלענות לו שאני בוא נאמר, אישה מאמינה בגופיה. פה בא 'אוי ואיי איז מיר', מה זאת אומרת אישה בגופיה? בגופיה. גופיה. ואז עזר לי השם והוספתי להגנתי שאני בגוף-ה'. בנימוס הבהיר לי המכובד שלצערו הוא לא יוכל לאשר לקודש המילים שלו להופיע בספר שלנ,ו כנשים בכלל, ובגופיה בפרט, והוא מתנצל. המשכתי ושאלתי אם בישיבה שלו כולם מקורבים, והוא ענה שברוך השם כולם מקורבים לכולם ולקדוש ברוך הוא. ברוך השם. ולכן השתחלתי למשפט שלו ואמרתי: לא כדאי שתקרב גם אותי. נניח שאני מרוחקת?אתגר –לא?המשכתי ואמרתי כי מאחר והוא מאמין באמונה שלמה בשם יתברך והרי לא יתכן שיחשוב, שהקדוש ברוך הוא התבלבל כאשר זיכה אותנו הגופיות, לזכות אחרים בלדעת את אדוני . מה לא קיבלנו אישור?
דבורה :
אבל איך את מסבירה את זה שהתגובה המשותפת, לרוב אותם האנשים שנגעו בספרים היא : "לא הבנתי כלום". "הספר הזה גבוה מדי בשבילי". "זה כמו לימודי מדע החלל".
אורלי:
האמת היא שהם צודקים. ' מסרו' ו'לעמ"ך' אלו הם ספרי מדע החלל הפנוי.
פנימיות התורה מתגלה בלבושי
מדע שהם מחשבה דיבור ועשייה, ועל מנת להגיע ולגעת בשורש האמת, יש לחקור ולחתור ביגיעה, ולהעמיק בידע, דווקא מתוך האין ידע. והאתגר הזה מלווה את הספרים, ובתוכם מתקיימת ההזמנה לאורך כל הקריאה והלמידה - להיכנע לידע הקיים, וזאת למען תהליך של התפתחות או צמיחה רוחנית. הבעל שם טוב לימד שכל תהליך כזה, חייב להתקדם בשלושה שלבים בנפש, ואין קיצורי דרך: הכנעה. הבדלה. המתקה.
השלב הראשון - הכנעה - זוהי השתיקה אל מול הלא נודע. הניתוק מהישן וניטרול האגו שמטבעו רוצה לקבל לעצמו.
השלב השני – הבדלה – זהו החיתוך. זוהי ברית המילה החדשה הבוקעת מתוך ליבך. מתוך פנימיותך. ומכאן נוצרת ההבדלה וההפרדה בין העורלה לאור-לה.(בשלב הזה בנפש מתחיל הברור תוך כדי הלמידה והקריאה של חמץ ומצה, עיקר וטפל והכל מתוך החיים).
השלב השלישי - היא ההמתקה שמגיעה מיד אחרי החיתוך והברית מילה. ומה שמים לתינוק בפיו מיד אחרי הברית? יין מתוק ממתיק דינים. ויין בפנימיותו זהו הסוד. הללויה: הסוד הופך לידע – לדעת את ה' מקטנם ועד גדלם באמונה שלמה.
דבורה :
אנשים יחשבו שאת מחזירה אותם בתשובה!
אורלי:
כן בוודאי. זו המטרה. שאנשים יחזרו בתשובה... לשאלת קריאת 'אייכה'.
דבורה:
ומהי התשובה?
אורלי:
'הנני'. משמע הכנעה! מוכן להיות אני ולא אחר.
מסתבר, כי הכל מתחיל משאלת 'אייכה', ובתשובה לשאלת זו, נמצא הגרעין להבנת כוחות הנפש וההתפתחות הרוחנית של כל אדם, והם נראים מ'אייכה' ועד ל'הנני'. מאדם ראשון בגן עדן, אליו קרא ה' בהפנייה כללית ולא אישית- כאשר האדם התרחק מעצמו ומאלוהיו, ועד להופעת אברהם ומשה, אליהם הפנייה הייתה אישית ומכופלת:" אברהם אברהם" ו"משה משה" – כי ידעו לענות 'הנני'.
קריאת התוכחה 'אייכה', זו מימי בראשית מהדהדת עדיין. אלהים מחפש את האדם, והאדם מחפש את אלוהיו. בתהליך של התקרבות התרחקות –התרחקות התקרבות, מחוייב האדם בהצפנת
GPS רוחני נשמתי המסוגל לענות 'הנני' בכל רגע נתון לאורך מסע חייו. ואנו כאן לאפשר לו לעשות את הדרך.
דבורה:
אז לסיכום אורלי, תוכלי לתת לי תשובה אחת מתומצתת :מה בדיוק אנחנו עושות?
אורלי:
אנחנו מאפשרות מסע אימוני אל הנפש- דרך שילוב בין הפסיכולוגיה ליהדות, ובאמצעות גלויות 'סוד וידע', מסייעות לאדם לעשות את הדרך.
